טיולנו הפעם ייקח אותנו ליערות האלונים שליד אלוני אבא ובית לחם הגלילית ובהמשך לעבר נחל ציפורי על פינות הקסם אשר לאורכו.
נצטייד במפת סימון שבילים עדכנית מס’ 4 – הכרמל,
את הטיול נטייל בדרך מאוד חופשית ועצמאית משום שיש המון דרכים בשטח וכולן במצב טוב ויובילו אותנו לעבר ההנאה הגדולה שבהרפתקאות בשטח ההררי.
נתחיל בביקור באלוני אבא ובבית לחם הגלילית-
ב-1906 הקימו גרמנים נוצרים טמפלרים את שתי המושבות ולדהיים ובית לחם. ב-1948 הוקמו על אדמות המושבות הטמפלריות, שתושביהן הוגלו מהמקום בימי מלחמת העולם השנייה, היישובים אלוני אבא ובית לחם הגלילית. רבים מהמבנים הטמפלרים המקוריים, לרבות כנסייה יפה עם מגדל גבוה, נשתמרו בשלמותם ביישובים אלה ונשמר בהם הניחוח של הימים ההם .
נטייל במרכז המושבות ונהנה מהמבנים המשומרים והמתוחזקים בשלמות, ממליץ להוריד מהאינטרנט חומר נוסף על הטמפלרים ועל המושבות , לשבת תחת עץ אלון גדול ולספר למשתתפי הטיול על ההיסטוריה המעניינת, רצוי ביחד עם ניחוחות וטעמים של תה צמחים מתקתק.
לאחר הסיור במושבות נכנס לשטח
רוב מסלול הטיול נמצא לצד או בתוך שמורות טבע וחלקו נוסע בצד שדות מעובדים – יש להקפיד על נסיעה על השבילים המסומנים או על השבילים הברורים בשטח. אנא שמרו על הנוף ועל הדרך למען עוד שנים רבות של טיולים בשטח.
הכניסה לשטח תהייה כק”מ אחד מזרחית לאלוני אבא, נפגוש בדרך לבנה היוצאת צפונה ומתפתלת בין חורשות האלונים ושדות חקלאיים,
אלוני התבור הצומחים בשמורת אלוני אבא השתמרו הודות להתנגדותם של הגרמנים הטמפלרים לכריתת העצים הפראית שביצעו הטורקים במלחמת העולם הראשונה. ייחודה של השמורה בנמנום החורף של עצי האלון והליבנה ליד שלל פריחות עשירות של רקפות, כלניות ונוריות בחורף ובתחילת האביב
נשמור על כיוון נסיעה כללי צפונה, בין הגבעות העגולות והשדות המוריקים עד שנגיע לכפר הבדואי “חלף טבש” שם נפנה שמאלה ונצא בקצה הכפר לעבר השביל היורד לשדות , ליערות אורנים ואלונים, בין מזבלות קטנות ומעצבנות של הבדואים, ירידה לוואדי ועליה בצד השני, נופים מרהיבים ל”נופית” שעל ההר ממול וכפרים בדואים קטנים וציוריים.
בשלב מסוים סעו לכם במורד הגבעה לכיוון עמק רחב וחקלאי, זהו העמק של נחל ציפורי.
על יד הנחל נראה מבנה גדול מאבן עתיקה, זהו המבנה של טחנת הנזירים, שהיא בעצם טחנת קמח שהייתה שייכת למנזר הכרמליתים בחיפה. בטחנה היו ארבעה זוגות של אבני רחיים, והמים להנעתן הגיעו באמה שנמשכה מעין יבקע שנגיע אליו בהמשך.
הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-1920 ונסגרה אחרי שהוקמו טחנות עם מנועים חשמליים בשפרעם ובאיבטין הסמוכות. בשנות ה-1950 הפכה הטחנה לדיר חזירים, ובהמשך התארחו בה כבשים ועיזים. אורחים אינם רצויים ונסתפק במבט על המבנה המעניין.
ליחצו על התמונות להגדלה
ניסע עכשיו על סימון שבילים כחול לכיוון דרום מזרח לאורך הנחל הזורם כל ימות השנה, המים אסורים לשתיה או רחצה אבל הם מצוינים לאקולוגיה של נחל, לצמחייה שלגדותיו ולהשקיית השדות של החקלאים הבדואים .
נעבור את הנחל בכמה מעברי מים נחמדים, שאין חשש לסוע בתוכם אלא אם הזרימה מאוד חזקה , אחרי גשמים חזקים.
לאחר כ- 2 ק”מ נגיע לעין יבקע, המכונה גם מעיין הכבשים , או מעיין הסוסים, מכאן התחילה עמת מים עתיקה שהובילה את מי המעיין לתחנת הקמח שביקרנו בה קודם.
לאחרונה שופצה הבריכה בקירות חדשים והיא מלאה ממי המעיין הנובע כל השנה..
נמשיך עוד כק”מ לפי הסימון הכחול עד לכביש.
כאן אפשר לפנות שמאלה ולעלות לישוב הרדוף, שהוקם ע”י קבוצת צעירים ומשפחות אשר ביקשו לייסד קהילה קיבוצית ברוח חדשה מתוך קשר לאנתרופוסופיה והיום מקיימים קהילה מיוחדת שמאוד שמעניין לבקר אותם וגם להנות מהמסעדה במקום.
להתראות על הג’יפ
עם דני 050-5503717
לשליחת אמייל ליחצו כאן